שאלות ותשובות בנושא ביטוח לאומי

תנאי זכאות לדמי לידה:

דמי לידה מרביים הם 14 שבועות (98 ימי זכאות) ואלה ישולמו ליולדת שהפסיקה את עבודתה בזמן ההיריון שהסתיים בלידה, וששולמו בעדה דמי ביטוח  לפני היום שבו הפסיקה עבודתה נוכח הלידה (להלן: "היום הקובע"), וכדלהלן:
 10 חודשים מתוך 14 החודשים שלפני היום הקובע או 15 חודשים מתוך 22 החודשים שלפני היום הקובע.
 מחצית מדמי הלידה ישולמו אם שולמו בעדך דמי ביטוח בעבור 6 חודשים מתוך 14 החודשים שלפני היום הקובע .
 
דמי לידה לעצמאית:
 
חישוב דמי הלידה הוא לפי ההכנסה כעצמאית בשלושת החודשים שקדמו ל-1 בחודש שבו המבוטחת הפסיקה את עבודתה, כאשר בשלב ראשון ישולמו לפי המקדמות, וכאשר תתקבל שומה סופית, שלפיה חלו שינויים בהכנסה, יחושבו דמי הלידה שוב בהתאם לגובה השומה.
 
השלמת שכר לצורך חישוב דמי לידה:

סעיף 54 לחוק הביטוח הלאומי אכן קובע כי השכר לצורך חישוב דמי הלידה הוא השכר ברבע השנה שקדמה ללידה (או ליום הפסקת העבודה בגלל ההיריון), אך הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (אמהות), אשר קובעות כי יולדת עובדת שכירה, שלא קיבלה שכר מלא בשלושת החודשים שקדמו ל-1 בחודש שהפסיקה את עבודתה (בגלל מחלה, תאונה וכו') ויש בידה אישורים מתאימים, תיבדק האפשרות להשלמת שכרה לצורך חישוב דמי הלידה. כך גם במקרה בו יולדת צמצמה את עבודתה עקב ההיריון בשלושת החודשים שקדמו ל-1 בחודש שהפסיקה את עבודתה, יחושבו דמי הלידה שלה על-פי הכנסתה בשלושת החודשים שקדמו ליום שצמצמה את עבודתה.

זכאות לדמי אבטלה לאחר לידה:

בכדי לקבל דמי אבטלה לאחר הלידה, יש להודיע על התפטרות מהעבודה, אך אז, מצב המבוטחת מבחינת לשכת התעסוקה זהה למי שהפסיק את עבודתו מרצונו, ולכן יש להמתין תשעים יום לפני שהמבוטחת תהא זכאית לדמי אבטלה. יחד עם זאת, יש להתייצב בלשכת התעסוקה מיד עם ההתפטרות.
ישנם תנאים נוספים בהם יש לעמוד על מנת להיות זכאית לדמי אבטלה, וכדלהלן:  האחד, מלאו למבוטחת 20 שנים. השני, השלמת תקופת אכשרה- לעובד בשכר חודשי -  360 ימי עבודה בתוך 540 הימים, שקדמו לתחילת תקופת האבטלה. לעובד בשכר יומי - 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים, שקדמו לתחילת תקופת האבטלה.  במניין הימים לתקופת אכשרה ייכללו גם ימים שבעדם שולמו דמי לידה. השלישי, שהמבוטחת מובטלת- יש להירשם בלשכת התעסוקה כמחוסרת עבודה ולהתייצב כדי לקבל עבודה מתאימה. חשוב לפנות בפעם הראשונה לשירות התעסוקה בסמוך להפסקת העבודה.
 

זכאות לדמי אבטלה:
 
ישנם שלושה תנאים הקובעים זכאות לדמי אבטלה: האחד, מלאו למבוטח 20 שנים. השני, השלמת תקופת אכשרה- לעובד בשכר חודשי -  360 ימי עבודה בתוך 540 הימים, שקדמו לתחילת תקופת האבטלה. לעובד בשכר יומי - 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים, שקדמו לתחילת תקופת האבטלה.  השלישי, שהינך מובטל/ת- יש להירשם בלשכת התעסוקה כמחוסר עבודה ולהתייצב כדי לקבל עבודה מתאימה.
שיעור דמי האבטלה מחושב באחוזים מהשכר היומי המוצע של המובטל.
התקופה המרבית לתשלום דמי האבטלה תלויה בגיל ובמספר התלויים בךמבוטח.
במקרה בו המבוטח מתפטר מסיבה שאינה מוצדקת (לא כמו מצב רפואי, הרעת תנאים וכד'), אזי שישנה תקופת המתנה של 90 יום, אך יחד עם זאת חשוב לפנות בפעם הראשונה לשירות התעסוקה בסמוך להפסקת העבודה. שהות בהתייצבות עלולה לגרום לאיבוד הזכאות.
כדי לקבל דמי אבטלה בפעם הראשונה, יש להגיש תביעה בסניף המוסד לביטוח לאומי הסמוך למקום המגורים על גבי טופס תביעה לדמי אבטלה, המצוי באתר הביטוח הלאומי.
יש לצרף לתביעה אישור מהמעסיק על תקופת העסקה ועל השכר או תלושי שכר של 18 חודשי העבודה האחרונים, שבהם רשומים מספר ימי העבודה שעבד בכל חודש.  אישור מהמעסיק המציין את סיבת הפסקת העבודה ותאריך הפסקת העבודה, עם חתימה וחותמת המעסיק.  
 
בקע מפשעתי כפגיעה בעבודה:

חוק הביטוח הלאומי קובע כי בקע מפשעתי יוכר כפגיעה בעבודה, אם מתקיימים בו 3 תנאים מצטברים, וכדלהלן: הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן, עקב הופעת הבקע המבוטח הפסיק את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע וכן הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם (להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון) ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור.

תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956:

לאחר שהמבוטח הוכר כנפגע עבודה, הועדה הרפואית אשר תקבע את נכותו הרפואית הצמיתה, רשאית להגדיל הנכות עד מחצית מזו שנקבעה, אם לדעתה, המבוטח אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו נוכח הנכות, והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. אלה שני תנאים מצטברים. לדוגמא, במקרה שתופעל תקנה 15 במלואה, לאדם שנקבעה לו נכות בשיעור של 20%, אזי שיתווספו לכך, מחצית מהנכות, דהיינו יתווספו 10% בגין תקנה 15, והקצבה תחושב לפי 30% נכות. 

 תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956:
 
תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי קובעת כי המוסד לביטוח לאומי או המבוטח, רשאים לבדוק מחדש עניין הפעלת תקנה 15, אם חלפו 12 חודשים ולא יותר מ-60 חודשים מאז קביעת הועדה את נכות המבוטח ואת תקנה 15. הועדה תבדוק אם חל שינוי בהשפעת הנכות על הכנסותיו, ובהתאמה רשאים להקטין או להגדיל את דרגת הנכות בעניין תקנה 15.

תנאים לקבלת קצבת זקנה:
 
קיימים מספר תנאים לקבלת קצבת זקנה, בין היתר, השלמת תקופת הכשרה, ששולמו בעד המבוטח דמי ביטוח בחוק, שהינו מבוטח בביטוח זקנה, ושהגיע לגיל.
באשר לגיל, קיימים שני מועדים הקשורים לקביעת הגיל המזכה בקצבת זקנה: האחד, גיל הפרישה (כמפורט באתר הביטוח הלאומי ובחוק), וזה מותנה במבחן הכנסות. בעוד שהמועד השני הוא גיל זקנה ללא קשר להכנסות (כמפורט באתר הביטוח הלאומי ובחוק).
באשר למועד הראשון, התנאי הוא שההכנסה מעבודה אינה עולה, או עולה במעט על סכום ההכנסה המרבית, וההכנסה שלא מעבודה, כגון הכנסה מנכסים או מריבית על השקעות אינה עולה, או עולה במעט על כפליים ההכנסה המרבית. ההכנסה מפנסיה אינה נלקחת בחשבון. הכנסות בן זוגך אינן נלקחות בחשבון.
כדי לקבל קצבת זקנה, יש להגיש תביעה בסניף המוסד לביטוח לאומי הסמוך למקום המגורים על גבי טופס תביעה לקצבת זקנה (שניתן להוריד מאתר המוסד) סמוך ליום שבו הגיע המבוטח לגיל המזכה בקצבת זקנה, ולא יאוחר מ-12 חודשים מן המועד הזה.
קצבת הזקנה משולמת ב–28 בחודש (בעד אותו החודש).
סכום קצבת הזקנה הבסיסית החודשית ליחיד היא כ- 1,384 ₪, נכון ל-12/10.
 
נכות כללית:

על מנת שאדם יהיה זכאי לקצבת נכות כללית עליו לעמוד במספר תנאים: תנאי סף הוא כי אין לאדם כושר להשתכר, או שכושרו להשתכר צומצם ב-50% לפחות וכי אין לו הכנסה של 60% מהשכר הממוצע. לאחר שעמד בתנאי זה, תיבדק נכותו הרפואית ודרגת אי הכושר על ידי ועדה של המוסד לביטוח לאומי, ואז יש שני תנאים מצטברים שיש לעמוד בהם על מנת לקבל קצבת נכות כללית: האחד, שרופא מטעם הביטוח הלאומי קבע לו נכות רפואית בשיעור של 60% לפחות; או בשיעור של 40% לפחות במקרים שלאחד הליקויים נקבעה נכות רפואית בשיעור של 25% לפחות. והשני, שפקיד התביעות של הביטוח הלאומי קבע שהמבוטח/ת איבד/ה 50% לפחות מהכושר להשתכר.
 
ועדת אי כושר- נכות כללית:

בועדת אי כושר של המוסד לביטוח לאומי, במסגרת ענף נכות כללית, יושבים מטעם המוסד לביטוח לאומי פקיד שיקום, עובדת סוציאלית ורופא, אשר בוחנים את יכולת המבוטח להשתלב בשוק העבודה, לאור מצבו הרפואי ולאור קביעת הועדה הרפואית את נכותו הרפואית.
אין רלוונטיות אם המבוטח עובד אם לאו, אלא האם הוא מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי נוכח מגבלותיו, המתאימה לכישוריו, ניסיונו, השכלתו וגילו.
ניתן להניח מסמך מפורט בכתב בעניין זה בפני הועדה.  

שיקום מקצועי בענף נכות כללית: 

על-פי החוק, לשיקום מקצועי זכאי מי שוועדה רפואית קבעה לו לפחות 20% נכות רפואית משוקללת לצמיתות. שיקום מקצועי ניתן למי שעומד, בין היתר, באלה: הוא אינו מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת, הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי. 

זכאות לתיאום דמי ביטוח לאומי:

מי שעובד אצל שני מעסיקים או יותר, בתנאי שהכנסתו אצל המעסיק העיקרי נמוכה מ- 60% מהשכר הממוצע (4,809 ₪), או בתנאי שהכנסתו מכל המעסיקים גבוהה ממקסימום ההכנסה (ההכנסה המרבית) לתשלום דמי ביטוח- 79,750 ₪, זכאי לתיאום דמי ביטוח.

התיישנות חובות בביטוח לאומי:

עד לאחרונה, באופן גורף, חובות ביטוח לאומי לא התיישנו. ביום 08.07.10 ניתן פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (ב"ל 3142-09 לבנה חג'ג' נגד המוסד לביטוח לאומי), לפיו נקבע כי למבוטח קיימת הזכות לטעון טענת התיישנות כנגד חוב שנגבה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ונפסק כי המוסד אינו רשאי לדרוש תשלום חוב ממבוטח מעבר ל- 7 שנים מיום הדרישה, נוכח חוק ההתיישנות. יחד עם זאת, הפסיקה מנחה ואינה מחייבת, שכן אין המדובר בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה.
 
 
עו"ד אושרת שפונט
עמית פנקר שפונט ושות', משרד עורכי דין ונוטריון